על נשים ודימוי גוף, עם חני צאמר, יועצת ומנחת סדנאות בתחומי נשיות, חיי משפחה:
המציאות האידיאלית והשקר
שתי ביצים בבוקר, חלב, שמן דגים, שמן זית עם עראק, דייסת דוחן, אטריות עבות לניפוח הגוף, תבשילי עדשים וקטניות, קמח, שמנים ועוגות - זה היה התפריט של הנערות בקהילות היהודיות בטוניסיה, 40 יום לפני שהתחתנו.
כן לא טעיתן, לפני 100 שנה אופנת חתונות הייתה של כלות עבות בשר, נשמע כמו חלום בלהות של כלה בימינו. אך בהתבוננות בתופעה זו מביאה להבנה כי תפישת היופי או כפי שנקרא לזה "אידיאל היופי" משתנה בהתאם לתרבות ולתקופה.
כיום מה שבעיקר משפיע על התפישות שלנו זה התקשורת שמייצרת "מציאות אידיאלית", אך הגוף הנשי המוצג בה איננו גוף "אמיתי": לעיתים קרובות מדובר על נערות צעירות מאוד, או נשים שעברו ניתוחים, הרעבה ודיאטות, הן מאופרות בכבדות והתמונות מרוטשות בעזרת תוכנות מחשב. כלומר, מודל היופי הרצוי איננו טבעי, אפשרי ומצוי, והוא מתעלם מהיופי שבשונות בינינו.
התבונני בנשים הנמצאות סביבך וראי את המגוון האדיר. אנחנו גבוהות או נמוכות, זקופות או כפופות, בעלות עיניים בצבעים שונים, צבע עורנו שונה זו מזו. מעטות מאד מאיתנו יוכלו להתאים אי-פעם לדגם הנתפס כרצוי על ידי החברה שלנו. בין אם אנו שמנות או רזות, בעלות מוגבלות או לא, צעירות או מבוגרות, כולנו שונות ממה שהחברה מצפה שנהיה.
מערכת היחסים שלנו עם המראה
אין ספק כי מערכת היחסים שלנו עם המראה מורכבת, כמעט כל אישה אוהבת חלקים מסוימים בגופה, אך שופטת חלקים אחרים כלא יפים, לא מתאימים, לא מושלמים או לא כמו שהייתה רוצה שיהיו. אולי כדאי שנעצור לרגע לחשוב על על משמעות הדבר, על כך שאנו חיות בתוך גוף שאיננו שמחות בו חלק גדול מהזמן, על כמות המחשבה, הזמן והמשאבים שאנחנו משקיעות והתסכול שאנו חשות בשל תחושות אלו.
לרוב אנחנו מתחילות את חיינו כשאנו מרגישות בנוח בגופנו. אך ככל שאנו מתבגרות אנו נוטות להרגיש פחות ופחות 'בבית' בתוך העור שלנו. מעטות מאיתנו ממשיכות לחוש בנוח בגופן גם בהתבגרותן.
בתהליך ההתבגרות הגוף משתנה באופן ניכר: אחת מתעגלת, אחת גובהת. תקופה זו של גיל ההתבגרות יכולה להיות מלחיצה גם משום שבמהלכה נערות חשות רגישות ומועדות יותר להשפעת הסביבה והתרבות בה גדלו, השפעה היכולה להיות מזיקה ומבלבלת בכל הנוגע לעיצוב דימוי הגוף שלנו.
גם במהלך ההיריון, הלידה, ובמרבית המקרים גם לאחר הלידה, משתנה גופנו ומסמן את נשיותנו המתפתחת והתרחקותנו משנות הנעורים. נשים מצויות מבחינה זו במלכוד, כאשר מצד אחד החברה מקדשת את האמהות ומהצד שני מובילה הערצת הרזון את הנשים למאבק בלתי אפשרי ומתמיד עם גופן המשתנה בעקבות האימהות המיוחלת. קשה לנו לקבל ולאהוב את גופנו המשתנה, ללמוד להעריך את העקבות המעידים על התקדמותנו במעגל החיים. אך השאיפה לשלמות גופנית, מובילה לתחושה בלתי פוסקת של חוסר שביעות רצון מגופנו, תחושה שיכולה להגיע לעיתים לכדי תיעוב עצמי המכרסם באושרנו ובאיכות חיינו.
לסיום חשוב להדגיש כי להיות במאבק יומיומי לקבל ולאהוב את עצמנו בגופנו הינו גם מאבק מתמיד וחשוב של כל אחת מאיתנו למען עצמה, וגם אמירה המקדמת שינוי עבור הדור הבא שאנו מגדלות...
יש לך רק גוף אחד. התבונני בו, עצמי את עינייך, הרגישי את האוויר הנכנס והיוצא מגופך, זה הגוף שנתן לך הקב"ה, מתנה מושלמת שעליה צריך רק להודות...