חודש אלול מתעסק הרבה במערכת הקרבה שבינינו לבין הקב"ה. 'אני לדודי ודודי לי'... באוויר מהדהדת קריאת השופר "פתחי לי" הקוראת לפתיחת הקשר. אנחנו מתעסקים הרבה בנמשל. ולפעמים יש נטיה להזניח את המשל בעצמו - שזהו הקשר המיוחד והקרוב שבין איש לאשתו. איך אפשר לנצל את פתיחת הלב של אלול גם כלפי הקשר הזוגי ולרענן אותו ביתר אהבה לקראת השנה החדשה?
גב' אורה מלכה שפי, תרפיסטית ומטפלת זוגית, תואר שני בהבעה ויצירה, פותחת לנו צוהר לעולם של עבודה זוגית:
זוגיות טובה בונים בעיניים חיוביות, במשקפיים ורודות, לראות את בן הזוג ולהבין שהוא ניתן לנו על ידי הקב"ה בשביל עבודה עצמית ובשביל התקדמות. והקושי שאנו חווים עם בן הזוג הוא יותר ממקום שבו בן הזוג הוא ראי. הקושי שאנו רואים בבן הזוג קיים בתוכנו, לכן ה' מביא לנו ראי, כדי שנוכל לטפל בעצמנו דרך הדברים שלא מוצאים חן בבן הזוג.
הנטיה הטבעית של האדם היא להסתכל על הדברים השליליים ואחר כך אולי למצוא את החיובי. אבל המילה אישור והמילה מאושר מגיעות שתיהן מאותו השורש. אם אנחנו רוצים חיים במימד מאושר, אנחנו צריכים לכוונן את עצמנו לקבל אישור מהשני שאני קיים ואני נוכח, ומצד שני לאשר גם אותו, ליצור בתוכי מקום של כבוד, אחריות ודאגה (לא חרדה כמובן) כלפי בן הזוג. מערכת יחסים כזו יכולה להיבנות רק מתוך לקיחת אחריות על הזוגיות הזו, שהקב"ה כיון עבורי, וחיפוש תמידי ועקשני אחרי הנקודות החיוביות.
באלו כלים את משתמשת כמטפלת זוגית על מנת להביא את בני הזוג למקומות הללו?
כששני בני זוג מגיעים לטיפול הם בדרך כלל רואים את השלילי. זוג כזה מגיע מתוך קונפליקט: מי שולט, מה קורה… בתהליך הטיפול אנחנו קודם כל מבינים לעומק את התהליכים שעברו על בני הזוג, מה כל אחד מחפש מהקשר ולמה הם הגיעו למקום הזה.
כמטפלת בהבעה ויצירה, אני הרבה פעמים נותנת לזוגות לצייר ולהביע את הסכימות הללו על הדף. ותתפלאי לשמוע, גם הגברים מוציאים מתוכם ציורים מדהימים… התהליך הזה הוא תהליך מרתק לכשעצמו, שמדהים אותי בכל פעם מחדש. אנשים שבחייהם לא אחזו בעיפרון, מביעים על הדף הכל: מה זה קשר בכלל מבחינתי, איך הייתי רוצה לראות את הקשר, ואיך הוא נתפס בעיני כיום… לאט ובעדינות עוברים בני הזוג תהליך של הבנה ומודעות לתסכולים שלהם, ומשם אפשר להתחיל לעבור ולאמץ את המבט החיובי.
איך באמת בונים אחרי כל הפירוק של כל הכאב הגדול הזה?
בתהליך ה"פירוק", כפי שאת קוראת לו, אנחנו מנסים להבין על מה "יושב" הכאב. הרבה פעמים מערכת היחסים עם בן הזוג בעצם רק משחזרת מערכת יחסים לא פתורה עם משפחת המוצא. אם אנחנו מבינים את זה, אנחנו רואים שהרבה פעמים בן הזוג הוא לא הסיפור. הסיפור האמיתי נמצא בדמויות ההורים והמשפחה הגרעינית. בתהליך הזה אנחנו מנסים לפתור עד כמה שניתן את הקשר עם משפחת המוצא, ובכל מקרה אנחנו עושים הפרדות - הפרדות בין בן הזוג שלי, לבין הכאבים והדמיונות שהלבשתי עליו. כאשר בחורה ניגשת לנישואים בגיל 18, היא למעשה לא מתחתנת עם בן הזוג שלה. היא מתחתנת עם הדמיון של מיהו בן הזוג שלה. ואז הרבה פעמים בשנים הראשונות ישנה התנפצות בלתי נמנעת של הדמיון הזה. הגורם לסכסוכים הרבה פעמים הוא 'מה ציפיתי שהוא יהיה'… אבל האמת היא, שלא אני ממלאה ציפיות, ולא הוא ממלא ציפיות...
ואז מגיע הזמן, למעשה, לבחור בפעם הראשונה להינשא לבן הזוג.
למה כוונתך לבחור בפעם הראשונה, הרי אנחנו לא באמת נותנים לזוג אופציה אמיתית האם להמשיך בנישואין או לפרום את הקשר?
הבחירה מחדש בבן הזוג היא לא בחירה בין גירושין לנישואין. יציאה ממערכת יחסים כאובה אחת, תביא לי מראה כאובה שניה במערכת יחסים אחרת. ומה שמפריע לי כאן יפריע לי שוב בנישואין שניים ושלישיים. יותר כדאי להגיע למקום של קבלת המציאות והבנה שזהו האדם הנכון עבורי, וכדאי לי לללמוד אותו ואותי דרך המציאות.
ודרך אגב, האופציה של גירושין שמורה רק למקרי קיצון. אפילו במקומות של הפרעה אפשר לעבוד. רק כאשר ישנה אלימות קשה או חוסר הבנה מוחלט שאין סיכוי שבני הזוג יעבדו אחד עליו עם השני - אז אין מוצא. אבל באופן רגיל ונורמלי - אנחנו לוקחים את הזוגיות שלנו פנימה לתוך עצמנו וצומחים משם.