אישי - הלך לבית הכנסת, אני - הלכתי לטפל בקטנה...
אישי - קורע שערי שמיים בדמעות, אני - קורעת אריזות ביסלי.
אישי - מתמזג עם בכי הקהל, אני - מתמזגת עם הבוכים במקהלה...
מה תוכלי לומר לאשה שחשה פער בין הרצון לחוש את נוראות היום ולחוות את חווית ההתעלות בבית הכנסת לבין הטיפול בילדים?
חיה הרצברג משיבה:
למעשה זהו קושי שמתעצם בחג, אבל הוא קיים כל השנה, גם בימות החול. אנחנו נמצאות רוב הזמן במציאות תובענית של בית - פרנסה - גידול ילדים ושאר התחייבויות, ומצד שני יש לנו נפש, ולנפש יש העדפות משל עצמה. לכל אחת יש את מה שמדבר אליה - אם זה ריקוד, נגינה או ציור, יש לנו צרכים יותר פנימיים שדרכם היינו רוצות להתחבר ולפגוש את עצמנו. אבל כאמהות ונשים הטרודות בבית וגידול הילדים, אנחנו מנופפות לזה לשלום מרחוק ולא תמיד מצליחות לספק אותם. בחגים זה מגיע במיוחד על רקע של בית הכנסת והתפילות.
כאשר אני מתבוננת על הקונפליקט הזה, אני חושבת שבאמת מצד אחד זהו ויתור. כל האימהות שלנו כרוכה בויתור. לקום לתינוק בלילה זה סוג של ויתור. מרוב הריונות ולידות איבדתי את הגיזרה שהייתה לי בגיל 19... יש הרבה צרכי נפש שבשנים הצפופות של גידול הילדים אנחנו מוותרות עליהם. אולם הויתור משתלם, כך שאפשר לקרוא לזה יותר השקעה מאשר ויתור. זה משתלם לי לוותר על הגיזרה ועל התחביבים ל-20 שנה ובזמן הזה אני מקימה בית, מגדלת ילדים ויוצרת כזו יצירה מופלאה ומתגמלת. היצירה הזו מתגמלת אותי אפילו במובן הכי בסיסי כאן בעולם הזה (בלי לדבר עדיין על הקרן העצומה שיש לה בעולם הבא). ואת זה אני יכולה להגיד כיום, אחרי ששנות גידול הילדים הקשות מאחורי. אני מסתכלת סביבי בסיפוק ואומרת לעצמי: יש לך כך וכך נשמות שקרובות אלייך, שאוהבות אותך, שאכפת להן ממך. יש לך מאגר עצום של אהבה שמקיף ומחבק אותך, שזה משהו די נדיר בעולם שלנו. הפירות שיש להשקעה הזו הם פירות שלא יאומנו! כך שאני מקריבה ומשקיעה על מנת ליצור פירות מדהימים. שלא לדבר על העולם הבא - לא צריך להאריך מה זה להקריב את הישות הנפשית והפיסית שלנו בשביל הקיום של עם ישראל.
ועדיין, הקול הזה שעולה בעיצומו של ראש השנה וכל כך רוצה ללכת עכשיו לבית הכנסת ולחוות את התפילות...
כאשר עולה ההתנגדות - להקשיב לה. להכיל אותה. להגיד: אני שומעת, ויודעת שזו ההקרבה שלי. זו ההשקעה שלי.
אז הקשבנו לקול הזה. ואנחנו ממש נותנות את עצמנו לכאן ולעכשיו, לסיפור על הבלונים לבת הארבע ולהפרדה בין התקוטטויות ברוח טובה. איך נוכל בכל זאת לשמור בתוכנו על הצביון של היום הזה, להרגיש את רוממות הרוח הפנימית תוך כדי העיסוק השוטף בחומר?
גם תוך כדי הקראת סיפור בגינה על יד בית הכנסת בראש השנה אפשר לחוש סיפוק ושמחה. ויש הרבה דברים שממלאים ואפשר לקבל מהם כח. בשנים בהן שמעתי דברי תורה שהתאימו לתדר האישי שלי, ראש השנה היה נראה אחרת. אם רק קבלתי איזושהי זווית ראיה על מהות היום, על מהי המלכת ה' שלי, כבר הרגשתי בראש השנה תחושות אחרות. כדאי ממש להתפלל על זה ולהקדיש תפילה מיוחדת מה', בבקשה תשלח לי מתנה לחג - דבר תורה שידבר אלי. שיחבר אותי. ותפילה כזו כידוע במיוחד נשמעת.
מה שחשוב זה לתכנן לעצמי מראש לא רק איך אעביר את היום הזה בכיף ובשמחה עם הילדים, אלא מה אדע ואחווה בזמן אמת. ואת זה כדאי לעשות עכשיו, בזמן שלפני החג. יש היום הרבה קווי טלפונים של דברי תורה. אפשר לשמוע הרבה ולהתמלא, ואז גם בבית נוכל להרגיש, ולהכין משהו קטן שיחבר אותנו לשם, כל אחת בדרך הייחודית לה - אם זה להיפגש עם חברה מתאימה, או אולי להכין בבית דפים קצרים לקריאה.
ויהי רצון שנזכה לקחת את התרוממות הרוח הגדולה השורה על העולם בימים אלו, ולשאוף אותנו עמוק אל קרבנו, בזמני המעשה.