אז ישבנו יחד, הדודה ואני. היא מזגה לעצמה משקה קר והפטירה בקריצה: "את יודעת, חמודה? זוגיות היא עבודה קשה!"
את האמירה ה'חכמה' הזו שמעתי מאז עוד כמה פעמים בנסיבות שונות. בעיקר בסעודות שבע ברכות כאשר הנואמים רצו לעודד את החתן והכלה הצעירים...
האמנם?
"השריר ברגל שלי תפוס", שחה לי השבוע חברה. "אוי", הצטערתי לשמוע. "אז לכי, תעשי כושר, תפעילי אותו", הצעתי לה. "אסור לעשות כושר כאשר השריר תפוס", אמרה. "אז מה עושים?" - התעניינתי. "פשוט מאד: מרפים. אני צריכה לעשות מסאז' כדי שהשריר ישתחרר".
לפעמים הדרך הנכונה היא להרפות.
זמן רב חשבתי לפתוח את הגליון הזה, שאת קוראת בו כעת. התחושה האדירה של חשיבות הקשר הזוגי בערה בי. הרגשתי עד כמה חשוב לכן, לנו, מרחב משותף ומכיל. מנגד, הלבטים על התכנים כמעט הורידו אותי מכל הסיפור...
שטף החיים עושה את שלו והימים נקפו… כך יצא שהזנחתי את נושא הגיליון וחזרתי לסדר היום התובעני. ופתאום הגיע חודש אלול. סתם כך בלי שום הזמנה. והקריאה הזו, פתחי לי, הגיעה גם היא אל חדר העבודה הקטן שלי. פתאום הכל היה ברור ברגע: אוציא גליון. כזה שמתדפק על דלתי הנשמה וקורא לנו להרגיש את הקדושה ש'ביניהם'. גליון שיספק לנו כלים להשקיע, להתמקד, ולהגיע גם אל העומקים הנשיים שקיימים בכל אחת מאתנו. גיליון שירומם אותנו אל הפסגה הגבוהה הזו, שמבוטאת כל כך יפה במאמר חז"ל: "שכינה בינהם".
יצא לי לקרוא מכתב שהתפרסם השבוע באחד המוספים בעיתונות החרדית בו כותבת קוראת: "...ישנו תחום נוסף, גם הוא מתפתח מאד בציבור החרדי, והוא הזוגיות, הדרכה לנישואין ועוד. גם כאן, ישנם יועצים נפלאים, אבל ידוע לי על כמה מקרים בהם נפלו זוגות..."
אכן התחום והמידע אינם נגישים די הצורך. מטרתנו בפתיחת מרחב זה לספק גישה לאותם מטפלים אשר עושים עבודתם קודש, ולחשוף אתכן לתכנים ולנשות מקצוע מהתחום.
בליבי פועמת התקווה שנזכה לסיעתא דשמיא, ודברים שיוצאים מן הלב יכנסו אל הלב. וכמובן, אתן יותר ממוזמנות להשפיע על המרחב הזה - בשאלות שהייתן רוצות להעלות, בנושאים שהייתן שמחות לפתוח, בביקורת מכוונת, או בהמלצות מנסיונכן האישי על נשות מקצוע, בשיתופים לחברות נשואות שיקרות לכן ובקיצור בכל מה שעולה על לבכן ושייך למרחב שלנו.