ברפרטואר של אירית כתוב שהיא עובדת עם מגוון אוכלוסיות, אבל על זוגות מאבו גוש לא ציפיתי לשמוע…
"נכון, זה אולי מפתיע", מסכימה אירית, "אבל בסופו של דבר, התהליך של טיפול שאותו עוברים כל הזוגות בכל התרבויות - הוא זהה, הנפש שלנו עובדת אותו דבר.
בכל זאת, מה השוני שאת רואה?
בין זוג חרדי לזוג חילוני יש הבדל מאד גדול בציפיות לפני שניגשים לנישואין. בחברה הכללית מתחתנים ממשיכה, וזה גורם לאנשים לעצום עיניים לפני החתונה על כל מיני חסרונות, זה גורם לעיוורון. בחברה החרדית יש לזוג משימה הציפיות יותר מוגדרות וברורות. במשפחה חילונית גם יש נשים שרוצות להיות קרייריסטיות, יש משפחות של שתי קריריות, ואז זה מזמן עוד נושאים לעבודה עם ניואנסים שונים. השוני מתבטא בעיקר ברגישות תרבותית שאני צריכה להיות ערה לה, אבל בגדול התהליך הוא אותו דבר.
איך היית מגדירה את התהליך?
כדי לחיות טוב אחד עם השני צריך עמוד שדרה לכל אחד מבני הזוג. אני צריך להיות אני, לדעת מה טוב לי, ויחד עם זה יש זוגיות שגם בה צריך להשקיע, לדעת שאני לא רווק ולכן צריכה להיות וותרנות ופשרות והליכה לקראת השני. כמו בכל זוגיות, בסופו של דבר זוגיות טובה היא, שיש שני אנשים, שכל אחד מהם אדם מלא ושניהם קשורים אחד בשני, אבל לא מתוך תלות. אני קיימת, ואתה קיים לידי, ואני שומרת על עצמי וגם על הקשר איתך. ואם זה לא קורה, אז הזוג מגיע לטיפול ומביא איתו את התכנים שלו לטיפול.
"כלומר, אני צריכה למלא את הצרכים של השני…" - אני מנסה. "אף אחד לא נולד כדי למלא את הצרכים של מישהו אחר, ממהרת אירית לתקן אותי. "למשל, אם אני עצובה, אם אני מצוברחת, אם אני עצבנית, אני לא יכולה לחשוב שבן הזוג יפתור לי את זה. הוא לא יכול, כי אני שולטת על המחשבות שלי, על הרגשות שלי. אני יכולה לשנות בעצמי תובנות שלי כך שאני אהיה פחות מרוגזת. כך שאני אהיה יותר סלחנית. אבל זה התפקיד שלי לעשות את זה. אף אחד הוא לא מפעל של השני. אני חושבת שזאת זוגיות טובה.
עוד דוגמא, בבקשה.
למשל, אמירה נוספת שאת יכולה לשמוע הרבה פעמים בחדר הקליניקה היא: "אם הוא לא משנה את X אני לא משנה את Y". אבל אני אומרת, שזה לא תלוי אחד בשני. אם את רוצה לשנות את תשני, ואם את לא רוצה את לא תשני, זה בידיים שלך. ואותו דבר בקשר לבעל. בעל יכול לומר: "כשאשתי תהיה יותר מסודרת אז יהיה לי יותר חשק לבוא הביתה". זה כאילו הוא שולח את אשתו לתיקון. 'תעבדי על עצמך, תעבדי על המידות שלך…' עכשיו, זה לא ככה, בגלל שהיא נולדה כפי שהיא נולדה, ויש לה זכות להיות היא. אם היא רוצה לחיות ביחד עם הגבר שהיא בחרה אז היא צריכה למצוא דרך איך לחיות איתו, והיא תמצא את הדרך לא בגלל שהוא יגיד לה 'תשתני', אלא בשבילו, בשביל הנישואין שלהם. שמעת פעם על "מודל אפר"ת"?
מודה שלא...
בואי אני אדגים לך את השינוי עם "מודל אפר"ת". א - זה אירוע. תני לי, למשל, דוגמא של אירוע שעובר לך בראש.
בעלי לא אמר לי 'בוקר טוב' הבוקר.
יפה. זה האירוע. לאירוע הזה נצמדת מיד פרשנות (זו הפ'). למשל, איך את מפרשת את זה, למה בעלך לא אמר לך 'בוקר טוב' היום?
אוקי… אז אני מיד חושבת על זה שכנראה לא אכפת לו ממני. הוא מתעלם מהרגשות שלי או מזה שאני נמצאת בכלל.
יפה. עכשיו הגענו לר' - רגש. אוטומטית מגיע לך איזשהו רגש עם הפרשנות הזו. מה למשל את מרגישה כשאת חושבת על כך הוא מתעלם ממך?
סביר להניח שאני ארגיש כעס. מה זה, אני אוויר? לא ראית אותי היום…?
בדיוק. הכעס הזה מוליד את הת'- תגובה. מה תהיה התגובה שלך בסופו של דבר לכך שהוא לא אמר לך 'בוקר טוב'?
אני אשתוק שתיקה רועמת בארוחת ערב עד שהוא יבין כבר למה...
בדיוק. זו השרשרת: אירוע - פרשנות - רגש - תגובה. עכשיו אם ניקח את אותו אירוע בדיוק, 'בעלי לא אמר לי היום בבוקר 'בוקר טוב', וניתן לזה פרשנות אחרת, למשל -
למשל.. כנראה הוא היה כל כך טרוד שהוא אפילו לא שם לב!
יפה. אז הרגש שיתלווה לפרשנות הזו כבר לא יהיה רגש של כעס, אלא הוא יתחלף באמפתיה. 'וואו, הוא עובד כל כך קשה, הוא כל כך טרוד מהעניינים הכלכליים עד כדי כך שהוא מרוכז רק בזה'. ואז גם תבוא תגובה אחרת. מה למשל תגיבי אם תחשבי כך?
טוב, זה ממש כואב לי שהוא כל כך מוטרד. אני אנסה לפנות לו יותר זמן כדי לעזור לו.
בדיוק. הבנת את הרעיון. אנחנו לא מגיבים לאירוע, אלא למחשבות ולפרשנות שאנחנו נותנים לאירוע הזה. מה שעשינו עכשיו זה לגבי אירוע מאד טריוויאלי ונקודתי. בטיפול אנחנו עושים את זה הרבה יותר לעומק, מגיעים למודעות. המודעות עוזרת לנו להבין, לפרש את כל התמונה. אנחנו מגרדים כמה שכבות מתחת לפני השטח ומבינים מה באמת היה שם. מהו ה"למה" של כל הסיפור הזה. כמו כל הפסיכולוגים אני אוהבת לחפור… איך הייתה הילדות שלך, איך גדלת? איזה דוגמאות בבית אתה ראית, מה החלטת להביא מבית ההורים ומה החלטת לשנות? אני קודם כל בונה את ה'למה' - למה הבן אדם כיום אימץ לעצמו דפוסים שלא עוזרים לו, ואחרי שהבנו בבהירות את ה'למה' אנחנו עובדים על השלב של השינוי, כי המטרה של הטיפול בסופו של דבר היא לשנות, והשינוי עובר דרך ההבנה, דרך המודעות - שמכתיבה לנו את הרגש - שמכתיב את התגובה.